*לע"נ🕯️ ינאי רימון בן נירית*
*ת.נ.צ.ב.ה…אמן*
בכיתה ח' למדו כעשרים נערים, אחד מהם, יהודה שמו היה מעט שמן. באחד הבקרים התווכח אחד הנערים עם יהודה תוך כדי ויכוח צחק עליו, בייש אותו וכינהו "שמן אחד!" לעיניי כל חבריי הכיתה ובייש אותו…
חלפו השנים, אותו נער התחיל להתקרב לבורא עולם, חזר בתשובה והפך להיות צדיק גמור. התבגר הנער, הקים ישיבה, העמיד תלמידים, והפך לרב גדול בישראל. הוא הביא לעולם בנים ובנות צדיקים…
כעבור שנים נפטר הצדיק, בניו ובנותיו ישבו עליו שבעה. בלילה הראשון של השבעה אחד מילדיו חלם חלום. בחלום ראה את אביו הצדיק בוכה בכי תמרורים כשהוא מוקף כלבים נובחים הרוצים לנשוך אותו. הוא צעק והתחנן לילדו: "אנא עזור לי! לך ליהודה, השכן שגר ברחוב המקביל ותבקש ממנו בשמי סליחה! תבקש שיסלח וימחול לי!".
התעורר הילד בבהלה ואמר: "חלומות שווא ידברו, אבי היה צדיק עצום".
ישבו האחים לסעוד את ארוחת הבוקר ואחת האחיות אמרה: "אני חייבת לספר לכם מה חלמתי הלילה – חלמתי שרדפו אחרי אבא כלבים והוא בכה, צעק וביקש ממני שנלך ליהודה השכן ונבקש ממנו סליחה בשמו של אבא". עכשיו הבין אחיה שהחלום שלו לא היה מיקרי…
עוד באותו היום הלכו כל ילדיו ליהודה השכן, נקשו על הדלת ואמרו: "שלום יהודה, אתה מכיר את אבא שלנו, הוא למד איתך בבית הספר באותה כיתה ופעם אחת בייש אותך לעיניי כל הכיתה".
חשב יהודה ונזכר באביהם ובאותו מעשה. סיפרו לו הילדים את השתלשלות החלום וביקשו ממנו שימחול לאביהם.
באותו הרגע הוא אמר שלוש פעמים: "אני מוחל לו מחילה גמורה".
עזבו הילדים את ביתו וחזרו לביתם לשבת שבעה על אביהם. בלילה חלמו שוב הילדים, בחלומם ראו את אביהם עטוף כולו באור ומפיו בשורה: "תנוח דעתכם שהנחתם את דעתי".
כתוב בפרשה: "הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בראשית לח', כה').
תמר לא רצתה להלבין את פניו של יהודה ולכן לא אמרה: "ממך אני מעוברת", אלא "למי שייכים החותמת, הפתילים והמטה" – חשבה תמר לעצמה: "אם יהודה יודה מעצמו, דיינו, ואם לא שישרפוני, ואל אלבין פניו ברבים".
מכאן אמר רבי יוחנן בשמו של רב:*נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"* (ברכות מג':)
לעיתים גם אנו נמצאים במצבים דומים בהם אנו יכולים במילה אחת לתת תגובה ניצחת לעומד מולנו ובכך לסיים את הוויכוח, אך המילה הזו יכולה לעשות לאותו אדם כתם בנפשו, כתם שלא יירד בכביסה, כתם שילך עימו לעיתים כל חייו…
אדם המבייש את חברו בפני רבים, מלבין את פניו, הוא המפסיד האמיתי, חייו לא יהיו אותם חיים, הוא ברגע אחד "רצח" את חברו. לתקן זאת קשה יותר מלבנות בניין…
אם חלילה הגעת למצב בו פגעת בחברך, תצפין את האגו שלך, גש אליו ובקש את סליחתו ברבים, ההקפדה שלו עליך יכולה לעכב את הצלחותיך המתקרבים.
זכור! מילה שלך היום יכולה להזיק לך מחר. גם אם הגעת לוויכוח ואתה רוצה "להוציא את השפן" שיכה בחברך ויעניק לך "ניצחון" בוויכוח, אל תעשה זאת!
תפרוש בשיא, אתה זה שתצא בסופו של הוויכוח המנצח, עליך יתבוננו מהשמים בזכוכית מגדלת ויאמרו: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
היה חכם, קנה את העולם שלך בשתיקה שלא תהרוס במילה אחת…
